הכי רחוק שאני יכולה ללכת זה אלי
מיכל שמואל | זמן קריאה 1 דקות

עִם הַשָּׁנִים
הָעוֹנוֹת הַחוֹלְפוֹת
חֹם הַקַּיִץ הַקּוֹדֵחַ
הַקֹּר הַפּוֹגֵעַ הָעֲצָמוֹת
עִם הַשָּׁנִים
הָעֲלִיּוֹת הַמּוֹרָדוֹת
אֵלּוּ שֶׁסְּחָפוּ אוֹתִי בַּסְּעָרָה
אֵלּוּ שֶׁהוֹרִידוּ לִתְהוֹמוֹת
עִם הַשָּׁנִים
הַצְּמָתִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ
לִמּוּדִים שֶׁלֹּא לָמַדְתִּי
חֲתֻנָּה בְּלֵב שׁוּם מָקוֹם
אַרְבַּעַת יְלָדַי
הַבְּחִירָה בַּמִּדְבָּר הֶחָשׂוּף הַפָּתוּחַ שֶׁלֹּא אוֹמֵר דָּבָר
עִם הַשָּׁנִים
לָמַדְתִּי עַל הַבָּשָׂר
שֶׁהֲכִי רָחוֹק
שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת
זֶה אֵלַי
