זכיתי להיות אדם
מיכל שמואל | זמן קריאה 1 דקות

הָאֵשׁ גּוֹעֶשֶׁת
הַמַּיִם בּוֹעֲרִים
הָרַגְלַיִם מְבַקְּשׁוֹת לָעוּף
וּכְנָפַיִם אֵין
הֵן שַׁיָּכוֹת לַפַּרְפָּרִים
רָצִיתִי לִהְיוֹת פַּרְפַּר
לְהִתְרַחֵק
לֹא לָדַעַת אֶת סוֹד
הַכְּאֵב
שֶׁל הָעֵץ
שֶׁשָּׁרָשָׁיו עָמֹק בְּתוֹךְ זִכְרוֹנוֹתָיו
רָצִיתִי לִהְיוֹת אֵשׁ
שֶׁתְּכַלֶּה הַכֹּל
תִּתֵּן הִזְדַּמְּנוּת
לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה
כְּמוֹ פַּרְפַּר הַמִּתְגַּלֶּה
אַחֲרֵי שֵׁנָה אֲרֻכָּה
רָצִיתִי לִהְיוֹת מַיִם
זוֹרְמִים
שֶׁיִּשְׁטְפוּ יַלְדָּה רוֹעֶדֶת
הַרְחֵק מִלֵּילוֹתַי הַחֲשׂוּפִים
כְּמוֹ מִלָּה שֶׁל אַהֲבָה
מֵהָאִמָּא הָאַחַת וְהַיְּחִידָה
זָכִיתִי
לִהְיוֹת
אָדָם
